פסק-דין בתיק ת"ק 30992-10-10

1.         ביום 26.5.10 נפגע רכב התובעת בתאונת דרכים ומר י. תמרי - (להלן: "מר תמרי") שמאי מטעם הנתבעת 1 (להלן: "קרסו") העריך את נזקי התאונה. בין קביעותיו הגיע מר תמרי למסקנה, שיש לקבוע ירידת ערך לרכב התובעת בשיעור של 6.3% ולאחר שהעריך את שווי הרכב לסך של 148,538 ש"ח חישב את סכום ירידת הערך לסך של 9,358 ש"ח.

            הנתבעת 2 (להלן: "הכשרת היישוב") שהינה המבטחת של הרכב הפוגע, שילמה לתובעת את מלוא הנזק לפי קביעותיו של מר תמרי, אך מתוך הסכום המוערך של 9,358 ש"ח בגין ירידת ערך, שילמה הכשרת היישוב לתובעת סך של 5,500 ש"ח בלבד.

            התובעת, אשר לא ראתה שיש הצדקה בתשלום סך של 5,500 ש"ח במקום 9,358 ש"ח, פנתה אל הכשרת היישוב וזו הציעה להוסיף לה עוד 2,000 ש"ח, אך התובעת לא הסכימה לקבל תוספת זו, אלא רק הסכום כפי שקבע מר תמרי.

            במקום לקבל ההצעה הנ"ל - הצעה שנדחתה, החליטה התובעת, שמוטב לה לקחת שמאי מוסמך מטעמה על מנת לבדוק שוב את שאלת ירידת הערך ולצורך כך, מינתה את השמאי מר שוהם יחיאל (להלן: "מר שוהם") אשר בדק את הרכב והגיש חוות דעת מטעמו, בה העריך את שווי הרכב לסך של 149,321 ש"ח וקבע ירידת ערך בשיעור של 15% המהווה ירידת ערך בסכום של 22,398 ש"ח.

            היות והתובעת קיבלה עבור ירידת הערך סך של 5,500 ש"ח ובהסתמך על חוות דעתו של מר שוהם, החליטה להגיש תביעה זו, בה ביקשה לחייב הנתבעים לשלם לה את הפרש ירידת הערך - כפי שקבע מר שוהם - יתרה בסך של 17,398 ש"ח. (22,398 - 5,500 ש"ח)  ולכך עוד הוסיפה את הסך של 550 ש"ח הוצאות הערכת שמאי ואגרת בית המשפט ובאופן כזה הוגשה תביעה על סך של 17,948 ש"ח.

2.         כל אחת מהנתבעות הגישה כתב הגנה בנפרד, כאשר קרסו טוענת, שיש למחוק נגדה התביעה על הסף משום שאין עילת תביעה נגדה, משום שהיא שימשה כסוכן ביטוח בלבד וכמתווכחת בין התובעת ובין הכשרת היישוב ולה עצמה אין כל שליטה על חוות הדעת של השמאי שבדק הרכב והיא עצמה גם לא מכוונת אל אותו שמאי.

            בנוסף לטענת סף הנ"ל, מתייחסת קרסו גם לגופו של עניין וטוענת, שהכשרת היישוב הכירה ושילמה רק חלק מירידת הערך ולה עצמה אין כל שליטה על אופן התשלום ועל מהות התשלום.

            מכל מקום, במהלך הדיון, נשאלה התובעת מה עילת תביעה יש לה נגד קרסו - לאור טענותיה, כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתב ההגנה - והיא סברה, שהיות וקרסו הייתה סוכנת הביטוח - יש לייחס גם לה האחריות לתשלום יתרת הפיצוי.

            נציג הכשרת היישוב, תמך בטענת קרסו, שאין לה כל מעורבות עם עצם בדיקת הרכב או עם עצם ביצוע התשלום והסכים שיש למחוק התביעה נגדה, משום שאם יחליט בית המשפט שיש לשלם סכום נוסף לתובעת, אזי ממילא סכום זה ישולם על ידי הכשרת היישוב ללא קשר עם קרסו.

            לאור טענות אלו של הצדדים ובמיוחד לאור הערותיו של נציג הכשרת היישוב - נמחקה התביעה נגד קרסו.

3.         בכתב ההגנה, שהגישה הכשרת היישוב חוזרת היא ומודה באחריות המבוטח שלה ולכן הסכימה גם לשלם לתובעת את הסכום הנוגע לאותם נזקים שיש להם קשר ישיר עם התאונה.

            הכשרת היישוב כופרת בממצאי חוות דעתו של מר שוהם ובמיוחד כופרת היא בקביעת שיעור ירידת הערך כפי שקבע מר שוהם.

            בכתב ההגנה אף ציינה הכשרת היישוב, שיש בדעתה לחקור את מר שוהם על קביעותיו בחוות דעתו.

4.         העולה מטענות הצדדים הוא, שהמחלוקת היחידה בין הצדדים, היא שאלת גובה שיעור ירידת הערך - האם יש לקבל את שיעור ירידת הערך של 6.3%, כפי שקבע מר תמרי, או שמא יש לקבל את שיעור ירידת הערך של 15% - כפי שקבע מר שוהם.

            בהתאם לקביעת שאלה זו, יחליט בית המשפט, אם זכאית התובעת לקבל את הפרש הסכומים הנובע מהבדלי שיעורי ירידת הערך.

5.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר ששמעתי את עדותו של מר שוהם, אני מחליט שבהתאם לנסיבות שהוכחו בפני, יש לקבל את תביעת התובעת בחלקה ואין מקום לקבל את מלוא הסכום שנתבע על ידה - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         א)         חוות דעתו של מר תמיר היא חוות דעת המפרטת היטב ובאופן נפרד כל נזק ונזק שנגרם לרכב התובעת בגין האירוע נשוא תיק זה וקבע עלויות תיקון הנזקים. התאונה אירעה ביום 26.5.10 ורכב התובעת נבדק כבר למחרת יום התאונה.

                                    בסיפא לאותה חוות דעת, ערך מר תמרי חישוב ירידת הערך וקבע שיעור ירידת ערך של 3% לחלק הניזוק לפח האחורי, שיעור ירידת ערך של 3% לחלק הניזוק ברצפת תא מטען ושיעור של 0.3% על צבע לא מקורי ובסה"כ ירידת ערך בשיעור של 6.3%.

                                    כמו כן, קבע מר תמרי את ערך השוק של הרכב לסך של 148,538 ש"ח (כולל מע"מ) ולכן סכום הפיצוי הכולל בגין ירידת הערך נקבע לסך של 9,358 ש"ח.